״מדיניות הנשק החדשה מאפשרת לנו להגן על משפחתנו״ זוהי הקריאה שיצאה היום מנשים מכל רחבי הארץ שהשתתפו בדיון בועדה לביטחון לאומי שעסק במדיניות חלוקת הנשקים של המשרד לביטחון לאומי והשר איתמר בן גביר.
בדיון שהתקיים לבקשת חברי כנסת המתנגדים למדיניות חלוקת הנשקים אמרה ח״כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית) כי מדיניות חלוקת הנשקים מרוסנת ושמרנית: אני שומעת כל מיני דיבורים על חלוקת נשקים לכל דכפין מה שרחוק מאד מהמציאות. כל מי שמקבל נשק היום נבדק באלף עיניים והשמות והפרטים עוברים דרך גורמי הביטחון המוסמכים כדי לוודא שאף גורם מסוכן אינו מקבל נשק.
עוד הוסיפה ח״כ לימור סון הר מלך: ההתעלמות הבוטה מאירועי ה7.10 ומהנשק האזרחי שהציל מאות אזרחים באה ממניעים פוליטיים. מדברים פה על מלחמת מינים בין גברים לנשים או על גורמים מסוכנים שיקבלו נשקים, אבל המניעים הם אחרים לגמרי והמתנגדים לא הבינו עדיין שיש גבולות לפוליטיקה. חימשנו מאות כיתות כוננות ואנחנו לא נפסיק. כשאישה רוצה נשק כדי להגן על עצמה ועל משפחתה בשעה שבעלה נמצא במילואים זהו רצון לגיטימי שאנחנו נדאג למלא״.
עו"ד צפנת נורדמן, מנכ"לית פורום חירות וכבוד האדם:
"המקרים של רצח נשים בידי בני זוגן באמצעות נשק פרטי ברישיון הם מקרים בודדים ונדירים. כל אישה היא עולם ומלואו, אבל זה נכון גם לגבי כל הנשים וכל הגברים וכל הילדים שניצלו בזכות נשק כזה. רבים מספור שניצלו.
הזכות לשאת נשק, היא זכות נעלה, זכות חוקתית של כל איש ואישה להגן על עצמם ועל משפחתם. מצער ומטריד שיש מי שמנסים לפגוע בזכות הזו גם היום אחרי זוועות ה 7 באוקטובר בטיעונים חסרי בסיס."
מוריה ליטווק מנכ"לית ארגון "יהודית" – זכויות נשים ברוח יהודית:
בעת הזו, כשלוחמנו האמיצים נלחמים בחזית, כדי להגן על משפחותיהם בעורף, חשוב לזכור שבכל הארץ הגזרה מתחממת. בשל כך, רבים מתושבי ישראל הגישו בקשות להחזקת נשק אישי. נוכחנו לדעת כי חלק גדול מאוד מהפיגועים נעזרו בזכות אזרחים שחיסלו את המחבלים עם נשק אישי. בו בעת, גופים פרוגרסיבים ורדיקלים מנסים לסכל זאת ולמנוע מאזרחי ישראל את זכות ההגנה האישית, בטענות סרק, אשר אינן מסתמכות על נתונים. דוקא בקרב הנשים ישנה הקלה גדולה כשהן נושאות נשק, או כשהן יודעות כי הבעל מחזיק נשק, ויכול להגן על המשפחה בעת הצורך.
ד"ר חנה קטן. רופאת נשים מומחית בפריון: בתור אם לשמונה ילדים שגרים באוי"ש ושבעה בנים וחתנים לוחמים כעת שנשותיהם נשארו לבד בישוביהם שהתרוקנו מגברים, אני דורשת שהרגולציות תהיינה מבוססות הגיון וסבירות. שוב אנחנו פוגשים את המבט הפרוגרסיבי העוסק בחשש למקרה הפרטי אל מול המציאות הכללית והסכנה הרווחת.
